כולם מכירים את האמרה "מרבה נכסים-מרבה דאגות", אבל
מי שהמציא אותו היה כנראה מישהו מהמעמד הנמוך..
לא ייתכן שאדם ירצה להמשיך לחיות בממוצע כאשר מתאפשר לו
להיות במעמד הסוציואקונומי הרבה יותר גבוה, בטוח ויציב!

נאמר ולעובד שכיר ממוצע מספיק לגור בדירת 3 חדרים, שכורה,
שכל חודש בחודשו המשכיר יושב לו על העורק הראשי ומתזכר לשלם את
דמי השכירות....מה אז תענו לו?
אני סמוך ובטוח שהייתם רוצים להיות במעמד שלו ולהיות אלה שמשכירים בתים,
ונהנים כל חודש מהתשואה שהבית יניב לכם מבלי לעמול קשה...

להסתפק במועט, להיות באותה מסגרת קבועה של כללים ולהישאר אדיש לשפע שהעולם מציע,
ללא מטרות ויעדים זה, בינוניות!!!
זה משאיר את אותו סטטוס של קיבעון מוחלט למה שאחרים מכתיבים לנו שהוא כביכול נכון לעשות...
אך הם טועים בענק.
ברגע שהאדם יהיה מודע למעמד שבו הוא נמצא, ירצה לשאוף ולהשיג דברים נוספים
יפתחו בפניו דלתות העושר שיובילו לאושר רב.
הסתפקות במועט לא מאפשרת לאדם להתקדם לשום מקום...
כל העולם כולו מתפתח, רק בזכות זה שבני האדם לא מסתפקים במועט.

קרובים יותר למעמד הנמוך

אין הבדל רב בין מעמד הביניים למעמד העוני.
ערכו של הכסף הולך וקטן אך המשכורות נשארות כפי שהם..
בקצב הגידול של יוקר המחיה, נדל"ן, הוצאות שוטפות ואבטלה במשק
הסיכוי שלנו להגיע מבינוניות לרמה נמוכה יותר הולכת וגדלה.
עלינו לשים לזה סוף! גם עובדים שכירים צריכים להעריך את
יכולתם הרבה ולמנף אותה גבוה יותר, למקום בו שאיפותיהם
יעלו לדרגה והאושר יתבטא והביטחון הכלכלי שלהם יתעצם!

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *